<h1>פסקי ריא"ז — סנהדרין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
העובד ע"ז מאהבת הגוי או מיראת הגוי, הרי זה פטור מעונש מיתה, שהרי אין בלבו לקבלה עליו באלהות, וכל מה שעושה אינו עושה אלא להפיק רצונו של גוי. ונראה בעיניי שאם הגוי אונסו בכך, הרי זה ייהרג ואל יעבור, שאע"פ שאין בלבו לקבלה עליו באלהות, הרי הגוי מתכוון להעבירו על דתו שיעבוד ע"ז, כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ד'. המשתחוה לאנדרטי שהוא פרצוף של מלך שעושין לכבודו ומשתחוין לו, אם קבלה עליו באלהות זה המשתחוה, הרי זה עובד ע"ז וחייב, ואם לא קבלה עליו באלהות, אלא משתחוה לה לכבוד המלך, (הרואה) [שרואה] פרצופו ומשתחוה לו, הרי זה פטור. וכן הנכנס לבית ע"ז כסבור שהיא בית הכנסת והשתחוה שם, הרי זה לבו לשמים, ואין זה כעובד ע"ז להתחייב עליו חטאת בשוגג. חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה, וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה, ובכל עבירות שבתורה אין הקב"ה מצרף המחשבה למעשה, שנ' [תהלים ס"ו] און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', אבל בע"ז הקב"ה מצרף המחשבה למעשה, שנ' [יחזקאל י"ד] למען תפוש את בני ישראל בלבם, כמו שמבואר בסוף פרק ראשון של קדושין [מ' ע"א].
<h2>דף ג:</h2>
חובר חבר הרי זה בלא תעשה, אחד חבר גדול, שהוא מחבר את השדים, ואחד חבר קטן, שהוא מחבר מיני חיות, ואפי' המחבר נחשים ועקרבים ומקבצן כולם למקום אחד שלא יזיקוהו, הרי זה אסור, והוא שלא היו רודפין אחריו, אבל אם היו רודפין אחריו, הרי זה מותר, כמו שביאר מז"ה. ונראה בעיניי שהמיתוק שעושות הנשים מדבש ומחלב לרפואה, וכן העישון שמעשנין, מותר, שלא חייבה תורה בבעל [אוב] אע"פ שמקטר לשד אלא מפני שמעלה המת, וכן מעשה כשפים לא נאסרו אלא כשעושין מעשה, או כשאוחזין את העינים, כמו שביארנו, אבל בעישון ובמיתוק אין בהם כל אלה, וגם אין בהם משום חובר חבר, שאינן מתכוונים לחבר השדים, אלא לרצותם על רפואת החולה, ושלא יזיקוהו, כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' ה' ובראיי' ז'.
